עמותת צליאק בישראל
Menu

צפיפות עצם




רבקה שטיינמיץ, דיאטנית קלינית

מתוך הרצאתה בכנס העמותה, שהתקיים באפריל 2002

 

מחלת הצליאק עלולה לגרום לחסרים שונים שבכוחם להשפיע על תפקוד של מערכות שונות בגוף. אחת מהן היא העצם. הנושא של בריאות העצם של חולי צליאק נחקר לא מעט. בהרצאה זו מדבר על התהליכים המביאים לערעור מסת וצפיפות העצם, ונדבר על המניעה והטיופול התזונתי.

 
מספר מילים על רקמת העצם עצמה:

בתמונת חתך של עצם מבחינים בקליפה ובתוכה רקמה דמויית ספוג העשויה קולגן, שהוא סוג של חלבון היוצר רשת שעליה מתיישב סידן, וכן זרחן, המעניקים לעצם חוזק. בין קורי הספוג נמצאים תאי עצם. תפקידה הראשי של העצם הוא להקנות לגוף חוזק, יציבות ובסיס לתנועה. תפקיד משנה של רקמה זו הוא להוות מאגר של סידן, שישמש לא רק לתחזוקת העצם, אלא גם לשרירים ולמערכת הדם.


מספר מילים על תהליך בניית העצם:

עיקר תהליכי הבנייה של העצם מתרחש בגיל הילדות. עד גיל 20 מתרחשת בנייה מסיבית של עצם, הן מבחינת המסה והן מבחינת כמות המינרלים. עד גיל 35 ממשיכה העצם להיבנות בשיעור של כאחוז לשנה, אך מגיל 50 תהליכי ההרס של רקמת העצם דומיננטיים יותר מתהליכי הבנייה. אוסטיאופורוזיס מופיעה בשיעור גבוה יותר בנשים, אך גם גברים לוקים בה, אם כי בעוצמות נמוכות יותר ובגיל מתקדם יותר.

כמו כל תפקודי הגוף, גם תפקוד העצם מורכב ומתווך על ידי הרבה חומרים והורמונים. לויטמין D תפקיד חשוב בהשקעת הסידן בעצמות. הורמון הפארא-תירואיד שואף לשמור על כמות תקינה של סידן במערכת הדם, ואם חסר שם סידן, הוא ידאג להוציא כל כמות נחוצה מהעצמות לטובת מערכת הדם.


אוסטיאופורוזיס - לא רק הסידן בורח.

לתהליך של התמעטות מסת העצם קוראים "אוסטיאופורוזיס". הכיווץ מתבטא הן במרכיב המינרלי והן במרכיב החלבוני.

אנו מזהים גם תופעה נוספת הנקראת אוסטיאופניה, שהיא חסר בנרכיב המינרלי של העצם - הסידן.

 
האוסטיאופורוזיס, שהוא תהליך טבעי המתרחש כאמור בגיל מבוגר, נקרא אוסטיאופורוזיס ראשוני. אוסטיאופורוזיס משני מתרחש במצבים של תת ספיגה כמו בכרסת, ואינו מוגבל לגיל מבוגר.

 
כשהעצם מתמעטת או נחלשת, אנו עדים לתופעות כמו עיוותים בעצמות, כיפוף הגוף, אחוז גבוה של שברים, כאבים, קיצור בגובה, רככת בילדים.

 
מה הקשר לצליאק?

מסתבר, שכשנמדדים צפיפות וחוזק העצם של חולי צליאק בתקופת האבחון (כלומר - בטרם החלו להקפיד על דיאטה ללא גלוטן) - נמצא שיעור גבוה של אוסטיאופורוזיס ואוסטיאופניה, בשיעור של עד 40% מהנבדקים.

למה זה קורה לחולי צליאק ולמה בעוצמה כזו?

בחיפוש אחר הסבר, הועלו סברות שונות. ביניהן:

§ שבמצב של תת ספיגה, הנגזר מצליאק, לא נספג מספיק ויטמין D . לויטמין זה, כאמור, תפקידים חשובים במשק הסידן. שהוא עוזר לספוג למערכת הדם ומזרז את שקיעת הסידן לעצם, וכן עוזר בספיגה חוזרצ של סידן בכליות. כשלא סופגים מספיק ויטמין זה, עלולה להופיע בעיה בתכולת הסידן בעצם.

§ שהורמון הפרא-תירואיד הולך וגוזר סידן מהעצם במצבי חסר - עובדה הגורמת לכך שהעצם הולכת ומתמעטת.

§ שהורמונים אחרים המעורבים בויסות מצב העצם מסבירים את התופעה.


האם צפיפות העצם מושפעת ממשך הזמן שחולה צליאק מסתובב ללא אבחון ודיאטה?

התגלה, שככל שעוברות שנים רבות יותר, שיעור איבוד העצם עולה.

כלומר, באנשים שאובחנו בבגרותם, נמצא שיעור גבוה יותר של אוסטיאופורוזיס ואוסטיאופניה. ההנחה היתה, שאם אומנם זה נובע מתת ספיגה, הרי שמרגע שהמעי משתקם, כתוצאה מהוצאת הגלוטן מהתפריט, צריך לחול שיפור במשק הסידן ובמצב העצם. ואכן גילו, שלאחר שנה אחת של דיאטה ללא גלוטן, עולה צפיפות העצם בחולי צליאק. יתרה מכך: הסתבר, שככל שהדיאטה נשמרת פרק זמן ארוך יותר, כך שיעור מקרי האוסטיאופורוזיס נמוך יותר.

נמצא גם קשר בין כמות שאריות הגלוטן בתפריט לבין מסת העצם. כלומר, ככל שמקפידים יותר על הוצאה מוחלטת של הגלוטן מהתפריט, כך מסת העצם טובה יותר. כלומר, המצב ברבים מהמקרים הוא הפיך במידה רבה. עם זאת, עישור השיקום של העצם הוא שונה מאדם לאדם, ולכן יש לבדוק כל חולה צליאק לגופו.

לכן אני סבורה, שבדיקות צפיפות עצם צריכות להיות חלק מטיפול שגרתי במחלת הצליאק.


למה חשוב לטפל דווקא בילדים?

כי, כאמור, בניית העצם המקסימלית מתרחשת עד גיל עשרים. לכן לילדים יש סיכוי יותר טוב למסת עצם נורמלית, ככל שהאבחון והטיפול מוקדם יותר.

מי שאובחנו כמבוגרים - לא תמיד מצליחים לשפר במידה מספקת את מצבם.

חולי כרסת, כקבוצה, נמצאים בטווח הנמוך הנורמלי של עקומות הגדילה. נראה שיש לכך קשר למטבוליזם של העצם.

כדיאטנית ילדים אני רואה חשיבות גבוהה לאפשר לכל ילד למצות את הפוטנציאל הגנטי שלו גם בגובה. נראה שהקפדה על דיאטה נטולת גלוטן היא בעלת פוטנציאל לאפשר גדילה תקינה. יחד עם זה צריך גם לקבל מספיק סידן ומספיק ויטמיןD .


איך זה משפיע על תזונתם של חולי צליאק?

יש לפעמים רושם, שעובדים חזק עם מאובחנים בצליאק על הפסקת הגלוטן, אך פחות דואגים לשאר הצרכים התזונתיים שלהם. מן האמור לעיל ברור, שיש לדאוג לצרוך מספיק סידן בתזונה.


מהיכן לוקחים סידן?

א. חלב ודברי חלב עשירים בסידן. ספיגת הסידן היא הטובה ביותר, בזכות סוכר החלב.

ב. יש להתרגל לאכול מוצרים ניגרים מועשרים בסידן.

ג. מי שלא מסתדר טוב עם חלב - בעיקר בשלבים הראשונים שלאחר האבחון - יכול ליהנות משוק מוצרי הסויה העשירים בסידן (חלב, טופו, יוגורט סויה, פתיתי סויה, תחליפי בשר צמחיים).

ד. קטניות (עדשים, שעועית, אפונה, פול, חומוס), לא רק שהן עשירות בסידן, אלא גם מספקות לגוף רכיבים החסרים לו בהעדר חיטה בתפריט.  

ה. אגוזים, גרעינים, שומשום מלא, טחינה מלאה - עשירים בסידן.

ו. לגבי ויטמין D העוזר בספיגת הסידן: אנחנו מייצרים אותו בישראל בעצם החשיפה לאור השמש. הוא נמצא גם בחלמון הביצה, בכבד (אם כי לא כל כך בריא), במרגרינה ובדגים.

ז. חלק מהחולים יזדקקו לתוספי סידן וויטמין D, ויש שיצטרכו לקבל טיפול תרופתי כמקובל באוסטיאופורוזיס.

 
ולא פחות חשוב - הימנעו לחלוטין מאכילת גלוטן.

למעלה